<h1>חוקות הדיינים סימנים מ"ט—נ'</h1>
<h2>דף מא:</h2>
האומר לחבירו תן לי מנה שהלויתיך והלה אמר להד"מ ולאחר מכאן באו עדים והעידו שלוה ממנו מנה ושראו שפרע אותם למלוה ה"ז חייב לשלם לו המנה משום דכל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי אעפ"י שבאו עדים ואמרו שפרע הוא נאמן יותר מן העדים משום דהודאת בע"ד כמאה עדים דמי והמלוה אינו חייב שבועה כלל מפני שהלוה הוחזק כפרן כך מפורש בשבועות בפ' שבועת הדיינים. וכתב הר"י ן' מיגאש ז"ל דמכאן למדנו שהמודה לחבירו בב"ד שהוא חייב לו אעפ"י שחזר ואמר שבועה שאינו כך כמו שהודיתי אינו נאמן ואפילו הביא עדים והעידו כדבריו משום שהבע"ד הוא נאמן ממה שטען תחילה קודם שבאו עדים וכ"כ מורי תמ"ך ואמר שכן ראוי להורות ואעפ"י שרבי' משה ז"ל כתב בהפך מזה בהלכות טוען ונטען בפ"ז [ה"ז] וז"ל מי שהודה בב"ד שאני חייב לזה התובע מנה ואח"ך [אמר] נזכרתי שפרעתי לו חובו זה שהודיתי והרי עדים ה"ז העדות מועלת ועושים על פיהם שהרי לא הכחיש העדות ואינו כאומר לא לויתי עכ"ל. האומר לחבירו תן לי מנה שהלויתיך והלה אומר כבר פרעתיך בפני פו"פ ובאו פו"פ ואמרו זה שאתה אומר מעולם לא ראינו שפרעת לו כלום אעפ"י כן לא הוחזק כפרן משום דזה כמו שלא היה לו לומר פרעתיך בעדים כיון שהמלוה את חבירו בעדים א"צ לפורעו בעדים לפיכך לא נזכר אם בעדים פרע או שלא בעדים פרע ואמר בעדים פרעתי מפני שהיה סבור שהיה כן ולא היה כן מפני שלא היה זוכר ולפיכך בזה ודאי לא הוחזק כפרן כן מפורש בשבועות בפ' שבועת העדות.
